פסקי דין לדוגמא

ערר על סירוב משרד הפנים לאפשר את כניסתה לארץ של העוררת-בת זוגתו של אזרח ישראלי
ערר (ת"א) 3511/16 ***** נ' משרד הפנים

רקע:

העוררים הינם בני זוג מזה 16 שנים, העורר אזרח ישראל, והעוררת 2- אזרחית קרואטיה, העוררים נשואים ולהם ילד משותף (קטין) ואזרח ישראל.
בני הזוג הכירו בשנת 2000 בקרואטיה, פתחו בהליך מדורג לסדרת מעמדה של העוררת מתוקף חייהם המשותפים והעוררת אף קיבלה בהתאם לנוהל הרלוונטי אשרה מסוג ב/1 לשנה. ובשנת 2009 נישאו בנישואים אזרחיים בקרואטיה ולאחר מכן שבו לישראל, להמשיך את ההליך המדורג הפעם כבני זוג נשואים.
המשיב הכיר בנישואיהם ושדרג את מעמדה של העוררת לאשרת א/5, אך ההליך נגדע עקב חזרתם של בני הזוג לקרואטיה.
בני הזוג החליטו לשוב ולהשתקע בישראל כאשר העורר חזר ארצה, על מנת להכין את הקרקע למעבר המשפחה כאשר כל אותה עת המערערת וילדם המשותף שבו וביקרו בישראל מספר פעמים והעוררים אף רשמו את בנם לבית ספר.
במהלך ביקורם האחרון בישראל, העוררים פנו מספר פעמים למשיבה על מנת לקבוע תור לצורך הסדרת מעמדה של העותרת אך לא נענו.
בחלוף 3 חודשים אשרתה של העוררת תמה אך היא המשיכה לשהות בישראל תקופה נוספת של 3 חודשים ולאחר מכן יצאה עם בנם לביקור בקרואטיה אך כאשר ביקשה לשוב עמו לישראל כניסתה סורבה והקטין בן ה-7 הופרד מאמו ונלקח על ידי דיילת לאולם מקבלי הפנים אל העורר.

טענות העוררים:

העוררים טענו כי ייתכן והיו צריכים לפעול במרץ רב יותר להסדרת מעמדה של העוררת בביקורה האחרון בישראל ולא להסתפק בתשובות של משרד הפנים, אולם אין בכך על מנת להצדיק הפרדה כפויה ובלתי אנושית בין אם לבנה ובין בעל לאשתו. העוררים טענו כי החלטת המשיב שלא להתיר את כניסתה של העוררת לארץ, ודרישתו כי תשוב לקרואטיה ואז יגיש עבורה העורר בקשה חדשה להסדרת מעמדה לוקה בחוסר סבירות קיצוני.

טענות המשיב:

המשיב טען כי העוררים פעלו בניגוד לנהליו כאשר המערערת שהתה בישראל שלא כדין בעבר וכן "עשתה דין לעצמה " כאשר הגיעה לישראל פעם נוספת לצורך השתקעות וזאת מבלי שהוזמנה על ידי בן זוגה כנדרש בהתאם לנהלי המשיבה.

החלטה:

אין מחלוקת כי העוררת שהתה בעבר פעמיים בהליך מדורג והמשיב לא חלק על כנות הקשר בין העוררים-שהם הורים לילד משותף, אזרח ישראל. המשיב אף לא חלק על טענת העוררים כי העורר פנה מספר פעמים אל המשיב בבקשה לקבוע מועד להגשת בקשה להסדרת מעמדה של העוררת, בקשה אשר לא נענתה קרוב לחצי שנה, אי לכך בנסיבות המתוארות דין העתירה להתקבל
כניסתה של העוררת תותר בכפוף להפקדת ערבות בסך 20,000 ₪ ועל המשיב הוטלו הוצאות העוררים בסכך של 3.000 ₪.

בג"ץ על החלטת שר הפנים שלא לאשר אזרחות מכוח השבות ליהודי, בעל עבר פלילי בארצו.
בג"ץ 4499/16 ****** נ' שר הפנים

רקע:
העותר הינו יהודי בעל עבר פלילי ממשי בארץ מוצאו אוקראינה, הוא נכה קטועה רגל, הסובל ממחלות שונות, תלוי בעזרת הזולת ונזקק לטיפולים רפואיים שונים.
העותר הגיע ארצה בשנת 2014 באשרת תייר, יחד עם אשתו ושלושת ילדיו והגיש בקשה לקבלת אזרחות מכוח חוק השבות.
בקשתו של עותר נדחתה על ידי שר הפנים, נוכח עברו הפלילי של המבקש ובהסתמך על סייג 2(ב)(3) לחוק השבות הקובע, כי לשר הפנים הסמכות שלא להעניק אשרת עולה אם מצע שהמבקש הנו "בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור".

טענות העותרים:
העותרים טענו כי תכליתה של הוראת החוק בסעיף 2(ב)(3), הינה הגנה על שלום הציבור בהווה או בעתיד וכן טענו כי עבר פלילי, על פי חוק השבות, יש לבחון בהתאם לנסיבות העניין, חלוף הזמן ממועד ביצוען של העבירות, מצבו הרפואי של העותר כיום.
העותרים טענו כי אף בנוהל המשיב מספר 5.2.0001 נקבעו מגוון שיקולים חשובים שבין היתר עשויים להשפיע על קבלת החלטה לאשר או לסרב בקשה למעמד עולה של זכאי שבות בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור ובין היתר מועד ביצוע העבירה, חלוף הזמן בין מועד השחרור ממאסר למועד הגשת הבקשה וזאת המשיב לא עשה.
העותרים טענו כי בחלוף כ-2 עשורים, מאז שחרורו של העותר ממאסר ולאור מצבו הרפואי הקשה, שאינו מאפשר לו לגרום לנזק כלשהו לזולת, החלטת שר הפנים אינה סבירה ועל כן, דינה להתבטל.

טענות המשיב:
העותרים טענו כי למבקש עבר פלילי כבד ועל כן אין הוא זכאי שבות וזאת על פי סייג 2(ב)(3) לחוק השבות הקובע, כי לשר הפנים הסמכות שלא להעניק אשרת עולה אם מצא שהמבקש הנו "בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור."

החלטה:
בית המשפט העליון קבע בהחלטתו כי יש למנות מומחה מטעם המשיב, אשר יבדוק את העותר ויחווה דעתו למכלול מצבו הרפואי של העותר. לאחר הגשת חוות הדעת, הפרקליטות תודיע האם נכון שר הפנים לשקול מחדש את החלטתו ולאחר מכן יקבע האם יש צורך להמשיך בעתירה.
בעקבות ההחלטה, שר הפנים בחן את הבקשה והחליט ליתן לעותר ומשפחתו מעמד עולה.

ערר 1139/14 *******נ' משרד הפנים

רקע:

העורר הינו תושב ואזרח ישראלי, נכה פוליו והעוררת הינה אזרחית פיליפינית ובת זוגתו לחיים של העורר.
העוררים הכירו לראשונה, עת העוררת הועסקה ע"י אימו של המבקש כמטפלת סיעודית והתפתח ביניהם קשר זוגי.
לאחר פטירתה של אם העורר, העוררים פנו למשרד הפנים במטרה להסדיר מעמדה של העוררת מכוח חייה המשותפים עם העורר, אולם ביום 07/06/2012 בקשתם סורבה לאור התרשמותו של המשיב, כי מדובר ביחסי מטפלת מטופל והמבקשת נדרשה לצאת מישראל.
בעקבות החלטת משרד הפנים הוגשה השגה 478/12 וביום 26/05/2013 ניתנה החלטת יו"ר וועדת ההשגה על פיה דין ההחלטה של המשיב להתבטל ועניינם של העוררים יידון שוב ע"י המשיב.
בעקבות החלטת וועדת ההשגה הוגשה ע"ע העוררים בלשכת המשיב, בקשה חדשה שעניינה הסדרת מעמדה של העוררת כבת זוגתו של לחיים של העורר.
המשיב דחה בשנית את בקשתם של העוררים ועל החלטה זו הוגש ערר פנימי שנדחה גם הוא ע"י המשיב.
על החלטה זו של המשיב הוגשה השגה 317/14 שנמחקה עקב הקמת בית הדין לזרים והוגשה שוב לבית הדין לעררים כערר 1139/14.

טענת המשיב:

המשיב טען כי בין העוררים מתקיימים יחסי מטפלת ומטופל והעוררת אף מבצעת את כל מטלות הבית ועל כן, בדחיית בקשתם של העוררים לא נפל כל פגם.
עוד טען המשיב כי אין דומה מעמדה של עובדת סיעודית ברשיון למעמד בת זוג מוכרת אשר בסיומו של הליך מקבלת מעמד קבע ולפיכך הפנה את העוררים לנסות ולהסדיר מעמדה של העוררת כמטפלת הסיעודית של העורר.

טענת העוררים:

העוררים טענו כי למרות נכותו של העורר, לא מתקיימים בין בני הזוג יחסי מטפלת מטפל, אלא קשר זוגי כנה ואמיתי.
עוד טענו העוררים כי המשיב התעלם ממכלול הראיות החיצוניות התומכות בקיומו של קשר זוגי בין העוררים שהוצגו בפניהם ונימוקי הסירוב לדחיית בקשתם של בני הזוג, זהים לנימוקי הסירוב שבהחלטה הקודמת של ראש הדסק – החלטה שבוטלה ע"י יו"ר ועדת ההשגה.
העוררים טענו כי המשיב אימץ את ההחלטה הקודמת בעניינם של העוררים, לא בחן בקשתם החדשה בנפש חפצה ובלב פתוח וכן לא שקל את מכלול השיקולים הנוגעים לעניין ולפיכך נראה כי ההחלטה ניתנה בחוסר סבירות, הינה פגומה ודינה להתבטל.

החלטה:

בית הדין קבע כי בנסיבות העניין, תפקודה של העוררת כעקרת בית הינו טבעי ואין בו בכדי להעיד על יחסי מטפלת ומטופל.
בית הדין לעררים קבע כי שגה המשיב עת התעלם מכל הראיות החיצוניות שצורפו לבקשה שכן העוררים הרימו את הנטל הלא פשוט להראות לכל הפחות כי הם מנהלים משק בית משותף וכן מערכת זוגית הראויה לחסות תחת כנפיו של נוהל ידועים בציבור והורה למשיב להעניק לעוררת אשרה מסוג ב/1 למשך שנה.

עמ"ן 18002-06-15 ****** נ' משרד הפנים

רקע:

המערער הינו אזרח ישראלי, מטופל סיעודי, נכה שיתוק מוחין, מוכר כתלוי בעזרת הזולת בשיעור של 175% שלאור מצבו הגופני קיבל היתר להעסקת עובד.
המטפל הינו אזרח זר אשר הגיע לישראל ביום 19/10/2009 והועסק כמטפל סיעודי ע"י מעסיקים סיעודיים שונים שהתגוררו בנס ציונה, רחובות ובתל אביב.
המערער התקשה בגיוס עובד סיעודי מתאים, עקב הקושי הכרוך בטיפול בו, עד אשר פגש במטפל אשר הביע נכונות לסעוד אותו.
מאחר והמטפל שהה אותה עת תקופה של למעלה מ-53 חודשים בישראל, הגיש המערער בקשה חריגה לוועדה ההומניטארית סיעוד בבקשה להתיר את העסקתו, אך בקשתו נדחתה על הסף וכלל לא נבחנה ע"י הוועדה ההומניטארית בשל טענת המשיב לחוסר סמכות לדון במעבר בין אזורים גיאוגרפיים שונים, שכן מעסיקו האחרון של העורר התגורר באזור פריפריה ואילו העורר 1 מתגורר באזור המוגדר "מרכז".
בהמשך להודעת הסירוב בבקשתו, העותר הגיש בקשה לממונה (מנהל אגף היתרים) לצורך קבלת אישור חריג למעבר עובד בין אזורים גיאוגרפיים ולאחר שגם בקשה זו סורבה, פנה והגיש ערר לבית הדין לעררים בי-ם בו טען כי החלטת הוועדה לוקה בחוסר סבירות וכן עומדת בסתירה, לתיקון מס' 20 לחוק הכניסה לישראל ועל כן דינה להתבטל.
בית הדין לעררים, קבע כי הוועדה המייעצת אכן כפופה בהחלטותיה לתקנות גיאוגרפיות וכי בנסיבות העניין לא קיימות נסיבות הומניטאריות מיוחדות ולפיכך הערר נדחה ובהמשך הוגש ערעור מנהלי לבית המשפט המחוזי בירושלים ביושבו כבית משפט לעניינים מנהליים.

טענות המשיב:

המשיב טען כי תיקון מס' 20 לחוק הכניסה לישראל ונוהל הוועדה ההומניטארית שהותקן בעקבותיו, אינם מבטלים את הקריטריונים וההגבלות להעסקת עובד זר בתחום הסיעוד.
עוד טען המשיב, כי פניה לוועדה הבנמשרדית לשם הארכת תוקף אשרה מטעמים הומניטאריים, תתאפשר רק במקרים בהם המטפל משובץ לאיזור גיאוגרפי המאפשר לו להיות מועסק אצל המטופל.
בעניינו של העורר, המטפל אינו משובץ לאיזור גיאוגרפי המאפשר לו להיות מועסק ע"י המטופל ועל כן, נוהל הוועדה ההומניטארית כלל אינו רלוונטי לגביו ומשכך, יש להותיר את ההחלטה על כנה.

טענות העותרים:

העוררים טענו, כי עניינו של העותר נופל תחת המושג "מקרה הומיטארי מובהק" ועל כן הוגשה בקשה מתאימה למתן היתר העסקה מטעמים הומניטאריים לוועדה ההומניטארית- סיעוד.
עוד טענו העותרים, כי הוועדה הבין משרדית קמה מכח תיקון מס' 20 לחוק הכניסה לישראל, בעקבות פסיקה מנחה של ביהמ"ש העליון, על מנת ליתן מענה לאותם מקרים הומניטאריים מיוחדים כעניינו של העותר.
העותרים טענו כי לא ייתכן וחקיקת משנה דהיינו-התקנות הגיאוגרפיות, יעמודו בסתירה לחקיקה ראשית ואף יחטאו למטרת החקיקה הראשית, אשר באה להקל על המטופלים ועל כן, דין ההחלטה להתבטל.

החלטה:
לאחר שמיעת טענות העורר, המשיב ניאות לשקול את עניינו של העורר מחדש ובהמשך, העסקתו של המטפל אושרה ואשרתו הוארכה.